כולנו חווים תקופות של קושי וסבל. קצב החיים המהיר והשינויים המואצים בסביבתנו מייצרים לעיתים תנאים לא פשוטים להתמודדות עם אתגרים הנקרים בדרכינו.
חרדה, דכאון, לחץ, שחיקה, פוסט טראומה, בדידות וסוגיות פסיכולוגיות נוספות הפכו למנת חלקינו : משנה לשנה הולכת וגוברת שכיחותם, מעמידה את הבריאות הנפשית בחברה המערבית באתגר של ממש.
רבות מהמסורות הרוחניות ומהגישות העכשוויות בפסיכולוגיה המערבית עוסקות הלכה למעשה בלימוד וטיפוח איכויות מיטיבות המהוות ‘אנתידוט’ לרגשות הקשים עימם אנו מתמודדים בחיינו.
היום, יותר מתמיד, אימון התודעה בטיפוח האיכויות המיטיבות הללו לא זו בלבד שהינו יקר ערך, אלא אימון מחוייב מציאות.
הבריאות הנפשית שלנו תלויה במידה רבה במשאבי הנפש המיטיבים הזמינים עבורינו, הן בשגרה והן ברגעי משבר.
האופן בו אנו חווים ומפרשים את המציאות, או במילים אחרות, הכרותינו עם טבעה האמיתי, הוא הבסיס להתמודדות נבונה ובריאה עם אתגרי החיים.
כשאנו מתחילים ‘להתיידד’ עם טבעה האמיתי של המציאות, ובתוך כך, עם טבעינו אנו, או אז מתחילות להתפתח איכויות של איזון, שמחה, ויסות ותחושת משמעות, אותן האיכויות שתעמודנה לצידנו בשעת משבר ותסייענה לנו ‘לגלוש על גלי החיים’.
טיפול מבוסס מיינדפולנס הוא בראש ובראשונה תהליך של שהייה מיטיבה ובטוחה המלווה בחקירה משותפת.
בבסיס התהליך נמצא קשר (מטפל/ת – מטופל/ת)המהווה ‘מרחב בטוח’ של אמון, אכפתיות, דאגה והזנה.
במהלך הפגישות האישיות (פרונטליות או מקוונות) מתקיימת חקירה והתבוננות ערה, סבלנית וקשובה בסיטואציית חייו/ה של המטופל/ת.
וכך, תוך כדי הצעידה המשותפת בדרך, ובהתבסס על הקשר המיטיב עם המטפל/ת, המטופל/ת לומד/ת לטפח איכויות של תשומת לב, נוכחות, קבלה, הקשבה, רכות, חמלה עצמית, דפוסי תקשורת מיטיבה ותחושת משמעות.
המדיטציה משמשת כתרגול מרכזי בהתבוננות ובטיפוח האיכויות המבריאות הללו, והיא מלווה אותנו לאורך כל הדרך – במהלך ובין מפגשי הטיפול.
בסופו של דבר מדובר במסע זוגי מרתק ותומך של חקירה, התבוננות וטיפוח הדרגתי של דפוסי תודעה והרגלי חיים בריאים ומיטיבים.
ואסיים בציטוט המדגים את מהותה של האינטראקציה הטיפולית. ארווין יאלום, פסיכיאטר ומטפל קליני, בספרו ‘כולנו בני חלוף’:
“כעת (בגיל 82), הדבר היחיד שלמדתי לדעת בוודאות הוא שאם אני יכול ליצור סביבה אכפתית ואותנטית, המטופלים שלי ימצאו את העזרה שהם זקוקים לה, לעיתים קרובות בדרכים מופלאות שמעולם לא יכולתי לחזות מראש או אפילו לדמיין”.
